קריית מנחם

על ברזלים,
ברחוב הנורית
שחודר כמו מחט
לקוסטה ריקה וגואטמלה.

מרחב שרעב
לעצמו, בניינים קפואים
מריחים שמות
מארצות אחרות. ילדים מתפקדים
על סוליות
של כחולים
שעולים לבקר בלילות – צו של בית משפט – אבל אני
מכור לטקסטורה שלך
קריית מנחם
שמתבשלת בתוך כפית,
לעמוד הענן
שמיתמר
מניירות כסף.

אני נרדם נמרח בזולות
מוח שעף
מחרא חזק חופש, חופש ורוח.

שקיות פלסטיק הופכות לצמיגים בוערים
באנגים לבקטבי"ם.
מבנים מפנים את עצמם מריקנות
ומשחררים מחוסרי בית תחנות אוטובוס פורשות כנפיים,
עפות קמיקזי לבנייני ממשלה ואני כל כך חולה
עלייך
קריית מנחם.